בין מצוות חג הסוכות כידוע יש לנו את מצוות ארבעת המינים: "ולקחתם לכם ביום הראש פרי עץ הדר, כפֹת תמרים, וענף עץ עבת, וערבי נחל ושמחתם לפני ה´ אלהיכם שבעת ימים" (ויקרא כג, מ ).

הרב סדר היום כותב שבכוונה ציוותה התורה לקשור את ארבעת המינים כדי שאנחנו נזכור את זכות האבות, נזכור את שרשרת היחס, מי אנחנו, מי אבותינו ולא נהיה כמו בהמה שלא יודעים מי אבותם ומי אבות אבותם. אצלינו יש יחס, אנחנו בני אברהם, יצחק ויעקוב, לכן צותתה התורה לקחת את ארבעת המינים שהם רומזים לאבות הקדושים, משה, אהרון, יוסף ודוד, כדי שאנחנו נזכור אותם וכמה שהם טרחו לעם ישראל.


חז"ל מתארים את ארבעת המינים כמשל לאברי גוף האדם: השדרה של לולב דומה לשדרה של אדם, ההדס דומה לעין, הערבה דומה לפה והאתרוג דומה ללב.

ולכל אחד מארבעת המינים יש סגולות רפואיות רבות.


האתרוג

, אתרוג רומז לדוד המלך.שיהיה משיח

חז"ל אמרו על האתרוג שיש לו טעם ויש לו ריח ולכן דומה לאלו הלומדים תורה וגם עושים מעשים טובים. (המדרש ויקרא רבה ל´) .

כמו כן, כפי שהזכרנו, האתרוג דומה ללב, והוא מכפר על הרהורי לב של חטא.

ולפי מדרש בראשית רבא, האומר שהאתרוג הוא הפרי שהביא את אדם וחוה לחטא. לכן יש מסורת לתת לנשים שבאות ללדת אתרוג לאכול.

האתרוג הוא פרי הדר, כך שלא תופתעו לשמוע שהוא עתיר בוויטמין C, שהינו נוגד חמצון חשוב וכפי שכבר דיברנו פעם, מחזק את מערכת החיסון ועוזר במלחמה נגד גורמי מחלות שונים. הוא גם שוב לחידוש רקמות החיבור של הגוף, משתתף ביצור של הקולגן וממלא תפקידים חשובים רבים אחרים.

במסורת העממית נהגו להשתמש בכל חלקי האתרוג: בפרי, בעלים ובקליפה של האתרוג  - לטיפול בבעיות של דיכאון וחוסר חיוניות; במיץ האתרוג  - לטיפול בכאבי כליות וכיס מרה, בגרעיניו - לטיפול בבעיות בכבד ובכליות, ובשיכוך כאבים באזורים אלו.

ברפואה העממית לאתרוג שימושים רבים מספור. מיצוי שמן קליפת אתרוג משמש לטיפול  בכאבי אוזניים, ותמצית עלי אתרוג - לטיפול בפטריות בידיים וברגליים.

מימי קדם השתמשו באתרוג כדי לעזור לגבר המתקשה להביא ילדים וכדי לחזק את כוח הגברא.

בנוסף לשימושים הרפואיים הרבים יש גם הרבה שימושים קוסמטיים. הנה למשל שיטה עממית להבהרת כתמי פיגמנטציה (לא בהריון!): מקלפים את הקליפה הדקה של האתרוגים, מייבשים את הקליפות וטוחנים במטחנת תבלינים. מערבבים עם שמן זית ביחס של 1:3 ומכניסים לצנצנת זכוכית. מניחים לעמוד לפחות שבועיים במקום חשוך ואז אפשר למרוח. הערה חשובה ביותר:  מורחים אך ורק לפני שנת לילה!

חכמי ישראל לא פסחו על האתרוג גם הם.

הרמב"ם כתב על על חשיבות האתרוג ב"פרקי משה ברפואה": האתרוג הוא הפרי הרפואי החשוב ביותר, ויש בו הרבה רפואות לגוף, גם אם לא ימצא הפרי, לוקחים מהעץ או מהעלים, ומבשלים כמו תה, ושותים מזה כפי הצורך, והוא טוב לכל חולי ולכל מחלה, וירפא אותם בסגולתו".

הרמב"ם אמר גם כי האתרוג טוב לעקיצות ונשיכות של בעלי חיים וכי שתיית המיץ שלו מחזקת חולים ומבריאה אותם.

אסף הרופא מציין שגרעיני האתרוג מועילים לכאבי כליות ושמן שהופק מהקליפה יפה לכאבי אוזניים.

הרופא היהודי ממצרים יצחק בן שלמה (מת בשנת 932) כותב שמיץ אתרוגים משקיט את דלקת המרה, מחזק את הבטן ומעורר תיאבון. הרב צהלון (1693-1630) משבח קליפות אתרוג מסוכרות כמאכל המוסיף תיאבון, עוזר לעיכול ומוסיף כוח לבטן ולכבד.

טוביה הרופא מציין שפריו יפה לכל חולי, משמח את הלב, מזין את הגוף ומרווה את הצמא למים.

כתב בספר "נפלאים מעשיך" : "האתרוג נחמד למראה וטוב למאכל, ובו סגולות רבות ונפלאות. קליפתו מסירה כל כאב פנימי ומחזקת את הגידים, כשעושים מזה מירתח כמו תה ושותים את זה, וממתיקים בסוכר או דבש, ויש בו מרירות, אך זה בריא לגוף. אכילת אתרוג טוב לכבד, ומרווה את הצמא, וגרעיני האתרוג, טובים לכל, והפרי כולו משמח הלב ומחזק את הגוף, והוא רפואה לכל מחלה"

.וכתב בספר "טעמי המנהגים" בשם ילקוט משה ת´ל ´סגולת האתרוג מי שנתאלם וניטל ממנו הדיבור יקחו קליפת אתרוג ושימו בפיו של החולה, ותראו פלאות, וקליפת האתרוג, מחזקת את הלב, יעשו מזה תה, וישתה מזה הסובל כמה ימים עד שייטב לו, או יאכל הקליפות, ובגלל מרירותן ישים קצת סוכר וימצוץ אותן ויתרפא".

 ספר "רפואה שלמה" ממליץ על גרעין כתוש של  אתרוג כתרופה נגד עקיצות ונשיכות של כל בעלי חיים, על קליפת האתרוג - לחיזוק הלב ונגד הקאות, על  מיץ אתרוג - נגד צמא.הוא גם ממליץ לטפטף מיץ אתרוג אל תוך האוזן לאנשים סובלים מרעש באזניים.


בשנים האחרונות המדע התחיל לגלות עניין בצמחי מרפא ששימשו את אבותינו מדורי דורות. יש יותר ויותר צמחי מרפא שנחקרים, וסגולותיהם הידועים מזמן ברפואות עממיות מקבלות הסבר ו"אישור" מדעי. נעשו כמה מחקרים גם על אתרוג. הם הוכיחו כי לחלק מהחומרים שבאתרוג יש פוטנציאל לעיכוב צמיחתם של תאים סרטניים והתרבות חיידקים, וכן למניעת הופעת פטריות. עוד הוכח כי האתרוג הוא בעל פעולה אנטי דלקתית, ויכול לשמש כחומר חיטוי ואף לרפא כלי דם בזכות חומר מיוחד בשם naringenin אותו הוא מכיל.



אומרים גם שאם אישה יולדת רק בנות, אם תאכל אתרוג לפני רה"ש יוולד לה בן. ויש אומרים שאף אישה שמתקשה להביא ילדים אם תאכל אתרוג לפני רה"ש - תביא בכור...


הדס

להדס יש ריח אך אין לו טעם, לכן דומה הוא לאלו אשר עושים מעשים טובים, אך אינם לומדים תורה. כמו כן, כפי שהזכרנו, ההדס דומה לעיניים, והוא מכפר על הסתכלויות אסורות.

שלושה בדי ההדס רומזים לשלושת האבות: אברהם יצחק ויעקב., להזכיר לנו לשאוף שיגיעו מעשינו למעשי אבות.

ברפואה העממית ההדס ידוע כצמח בעל סגולות רפואיות רבות. שמן ארומאטי שמופק מהדס משמש ברפואה הטבעית לטיפול בדלקות בדרכי הנשימה המלוות בשיעול, קשיי נשימה, התקררויות, בסינוסיטיס, כוויות, בכאבי אוזניים, לטיפול ביבלות ולחיזוק שורשי השיע ולחיטוי פצעים ושפשופים בעור.
לפי המסורת הארץ-ישראלית, אבקה מעלי הדס יבשים וכתושים בשילוב עם שמן זית יעילה לטיפול בפצעים וכוויות.

עלי ההדס, אותם משרים בחומץ ענבים, משמשים נגד כאבי ראש.

משתמשים בהדס גם נגד ווירוסים.

בספר "רפואה שלמה" מובא שהדס משמש להקלת עצירות, לאסתמה, גירויי עור, למניעת נשירת שיער, לדלקות מעיים, מחזק כוח הנפש, מחזק הלב, מטפל בכיב קיבה  וכנגד נשיכת עכביש (ברטייה)
הנה כמה מתכונים של רפואה עממית:

לניקוי שיניים וחניכיים: להרתיח 5 דקות חופן עלים בכוס מים ולגרגר מספר פעמים ביום.

לכאבי ראש: לייבש עלים לטחון אותם דק ולהשרות בחומץ ענבים עד שהתמיסה מאדימה. לאחר מכן למרוח על כל הגוף.

לכאבי אוזניים: לטפטף שמן הדס אל תוך האוזן.

למחלות כמו סוכרת, שלשול, בעיות עיכול, טפילי מעיים, בחילות, שפעת ואסטמה: להרתיח 5 דקות עלי הדס ביחס של כפית על כוס מים ולשתות מספר פעמים ביום.

לחיזוק השיער: למרוח שמן הדס על השערות פעמיים בשבוע. יש לערבב 10 טיפות שמן אתרי של הדס בכף שמן נשא.

ליבלות: למרוח שמן הדס על היבלת. להדס פעילות אנטי ויראלית.

ברפואה העממית של דרוזים משתמשים בחליטת תה של עלי הדס לטיפול במחלות כמו סוכרת, בעיות עיכול, טפילי מעיים, שפעת ואסתמה.

על פי מנהג דרוזי כותשים עלים יבשים ומערבבים בשמן זית. בתחילה מורחים את התינוקות שאך נולדו במלח כסגולה להגנה. משהים את המלח שלושה ימים על העור, אחר כך רוחצים את התינוק ומושחים במשך שבוע ימים את עורו בשמן עם ההדס.

למרות ששיטת טיפול זו מופיעה גם במקורותינו: ("תינוק בן חודש ועד בן שנה אמו מרחצתו וסכתו בשמן ומושחת את כל גופו בהדס יבש´"(תשובות הגאונים, אס, עמ´ 162)) ברצוני להדגיש שרגישות או אלרגיה לכל שמן אתרי עלולה להיות מסוכנת בגיל הרך ולכן חשוב לנהוג בזהירות יתרה.

בשנים האחרונות נעשו כמה מחקרים רפואיים בניסיון לבדוק את הגורם הפעיל שנמצא בהדס. במחקרים הללו נמצא מיצוי הדס כיעיל לצמצום נזקים של פטריה רעילה בשם אפלטוקסין. עוד נמצא כי המיצוי הכוהלי והמיצוי עם מתיל אצטאט הפגין את התוצאות היעילות ביותר לניטרול רעלים. במחקר אחר המיצוי התגלה כמנטרל רדיקלים חופשיים.

ובגמרא (ברכות, נ´ז). כתוב: "הרואה הדס בחלומו נכסיו מצליחים לו".


לולב
הלולב מזכיר את יוסף שזקף קומתו כנגד אחיו... 
אדם צריך להיות יציב. החיים מלאי ניסיונות, וככל שאדם גדל, הניסיונות גדלות יחד אתו. ואדם חייב להיות יציב. יש רוחות, אבל אנחנו חייבים להיות חזקים ולא להיטלטל מהרוחות הללו.


בלולב יש טעם אך אין לו ריח, ולכן הוא דומה לאלו הלומדים תורה אך אינם עושים מעשים טובים.

כמו כן הלולב, כפי שהזכרנו, דומה לעמוד השדרה של האדם, והוא מכפר על הגאווה ובכוח עמוד השדרה אדם עומד לפני בוראו ובמיוחד בעבודת הלב - בתפילה. (סידור אוצר התפילות, ענייני סוכות בשם מדרש אגדה).

לדקל ולליבת הדקל ברפואה העממית תמיד ייחסו סגולות מרפא. במהלך השנים האחרונות בוצעו מחקרים על דקל ומסתבר שהצמח מאזן את פעילות ההורמונים הגבריים.



ערבה

לערבה אין ריח ואין טעם, היא דומה לאלו אשר אינם עושים מעשים טובים, ואף אינם לומדים תורה.

ערבה גם מרמזת לעולם הזה: בין לילה היה ובן לילה אבד. מה שווה האדם? ימיו כצל עובר. ככה הערבה: כותפים אותה, ואם שמים בלי מים - עד הערב כבר יבשה. כך גם אדם: אם נשאר בלי תורה, מתנתק מהתורה - מתנתק מהחיים.






שני בדי הערבה רומזים לאחים משה ואהרן.: משה היה כבד שפתיים, ואהרון היה לפה שלו.

ערבה גם מזכירה לאדם שאין לו כלום. ערבה מלמדת אותנו: הכול עראי. ואנחנו לא יודעים שום דבר.  ערבה כביכול הכי פשוטה, אך בסוף יש יום שלם שמיועד רק לה.

ע"י נענוע הלולב מבריחים את כל הדברים הרעים והמזיקים. לכן מנענעים אותו מכל הצדדים. ורבינו האר"י כותב שיש לנענע את ארבעת המינים בסוכה עצמה.


כמו כן, כפי שהזכרנו, הערבה דומה לשפתיים, והיא מכפרת על לשון הרע, ומכיוון שבכוח הדיבור נבדל האדם מן הבהמה, הערבה מסמלת את הדעת.

לצמח הערבה אמנם אין טעם ולא ריח, אך הוא ידוע כצמח בעל תכונות מרפא ייחודיות. ברפואה העממית משתמשים בחליטת תה מעלי הערבה  (המבושל כעשר דקות מ 1-2 גרם בכוס מים רתוחים) לטיפול בחיטוי פצעים, בעייפות, בחום, צמרמורות, דלקות פרקים וכאבי שרירים, במחלת גאוט וכחלק מהטיפול במחלות וויראליות, והיא היתה ידועה כתרופה עממית חזקה נגד מלריה.

בטיפול חיצוני: ערבה משמשת לשטיפת פה, גרון, טיפול בדליות, הזעת רגליים, מחלות עור.

תמצית צמח הערבה המורכבת מעלים, משורשים וקליפות העץ, משמשת לטיפול בכוויות ונגעי עור שונים. במשך שנים רבות הצמח היה ידוע ברפואה העממית כמשכך כאבי גוף שונים, נוגד דלקות, מסייע במניעת שבץ מוחי והתקפי לב, מדלל את הדם ויעיל נגד כאבי ראש.

מרתח מעלי ערבה ידוע ברפואה וקוסמטיקה טבעית כתכשיר לטיפול נגד התקרחות ולחיזוק שרשי השיער.

תמצית מהעלים משמשת לטיפול חיצוני בקשקשים.

מיץ או "דייסה" מעלי ערבה מהווה תרופה עממית ידועה לפורונקולוזיס, אקזמה, אקנה ובעיות עור אחרות.

מהערבה הפיקו בסופו של דבר את האספירין שאתם מכירים ושנמכר עד היום בבתי מרקחת:  באמצע המאה ה-18 חיפש רופא בריטי ד"ר אדמונד סטון את קליפת הכינין, אולם בסופו של דבר, נתן למטופליו קליפה מעץ הערבה. לאחר שמצא שהיא יעילה, רוקחים אירופאים הפיקו ממנה חומר פעיל  ויצרו והכינו את כדורי האספירין. מאז לאספירין נמצאו שימושים רבים. אמנם בצורתו המבודדת מהצמח הוא התגלה גם כבעל תופעות לוואי שונות, אבל עדיין נמצא בשימוש ברפואה המערבית המודרנית בתור תרופה הניתנת למניעת שבץ מוחי והתקפי לב, ומשמשת כמדלל דם.

בהידרותרפיה משתמשים באמבטיות ערבה: מבשלים קילוגרם עלים, שורשים וקליפות של ערבה לבנה בשלושה ליטרים של מים במשך שעה. מסננים את המרתח ויוצקים אותו לאמבט מלא במים חיים. שוהים באמבט כחצי שעה. טיפול זה שימש לפצעים, כוויות ונגעי עור שונים.

בספר "אפואה שלמה" מובא שערבה  יעילה כנגד פרקים נוקשים, להורדת חום, למחלות טחול,  ועצירות וזיהומים בדרכי השתן, לדלות שקדם וחניכיים, לשלשול, לכוויות בעור, לחיזוק שיער, ואמבטיות רגליים עם ערבה מביאות שינה טובה.
עם כל זאת יש לזכור שהערבה היא צמח המכיל חומצה סליצילית (אספירין) ותופעות הלוואי, כמו דלקת וכיב בקיבה, למשל, עלולות לחול על כל המשתמש בה.

כמו כן, אני לא יכולה שלא להדגיש, שלערבה כמו לכל צמח מרפא יש התוויות נגד, והן: גיל עד 16 שנים; הריון , זיהום נגיפי פעיל (שפעת, קורונה, מונו...); אי-סבילות אינדיבידואלית.

כמו כן, אסור להשתמש בערבה יחד עם תרופות אחרות שמכילות חומרים פעילים שמקורם בערבה (למשל, מיקרופירין), תרופות נגד שיעול ו/או נגד התקררות.



כל האמור במאמר הינו בגדר מידע בלבד ולא מחליף אבחון/ייעוץ/טיפול רפואי.

אין להשתמש באף מתכון מבלי להיוועץ באיש מקצוע שמכיר את כל הבעיות הרפואיות שלכם היטב.

פתקה טובה וחג שמח לכולם!