הבצל מוכר לאנושות מימי קדם. מקורו באסיה באיזורי המרכז והים התיכון. הראשונים שהתחילו לגדל את הבצל למאכל היו השומרים. הם לא רק אכלו בצל, אלא גם השתמשו בו לשמירה על טריות הבשר בשווקים. בפירמידה הגדולה של גיזה (פירמידת ח'ופו) מזכירים את הבצל. בצל היה חלק מתזונתם היומית של הבנאים וחלק ממאגרי המזון שהכינו לפרעה לשימוש בעולם הבא.

לאירופה הגיע הבצל בזכות הרומאים: הם היו אלה שלמדו אצל אומות אסיה להשתמש בבצל והעבירו את הידע הזה לעמי אירופה. קולומבוס הביא את הבצל לאמריקה, ומהר מאד הוא התפשט שם ונהיה לירק פופולרי לא פחות מאשר בכל מקום אחר.

היום מגדלים בצל בכל היבשות. אנחנו מכירים כ-700 סוגים של בצל, מתוכם כמה עשרות סוגים הנמצאים בשימוש למזון ולריפוי. בצל הוא חלק בלתי נפרד מהמטבח העממי של עמים רבים בכל רחבי העולם. בימי מסעות הצלב החליפו הצרפתים את השבויים שלהם אצל המוסלמים במחיר של 8 ראשי בצל עבור כל חייל שבוי. הרומאים האמינו שבצל מעורר אומץ בקרב החיילים ולכן כל חייל ברומא היה חייב כל יום לאכול ראש בצל. בכל העולם מימי קדם היה נפוץ שימוש בשום ובצל להגנה מפני עין הרע, קללות וכל מיני כישופים. בימי הביניים חיילים באירופה נשאו איתם בצל להגנה בקרב מפני חיצים וחניתות.

אנשים משתמשים בבצל כבר מעל לארבעת אלפים שנה. אוכלים את הבצל חי, בתוך סלטים, מבושל, מטוגן, אפוי, עם בשר, עם דגים, עם דגנים, עם שאר ירקות... היום אין מטבח שיסתדר ללא בצל. אם זאת, לא כולם יודעים על תכונותיו החיוביות של הבצל, כמו גם על התכונות השליליות שלו.

מעבר לזה שבצל מוסיף טעם הוא משמש כחומר משמר ובשומר ביתי של המזון. הוא גם חיוני מאד לבריאות.

בצל מכיל רק כ-40 קל' ל-100 גר', אך יש בו המון ויטמינים (A, B-- במיוחד 1B,2B, 3B, 5B ו-6B -- ביופלבנואידים, C,(PP, מינראלים (גופרית, ברזל, פלור, מגנזיום, מנגן, קובלט, אבץ, מוליבדן, יוד, נתרן, זרחן, ניקל, סידן), שמנים אתריים, סוכרים (סכרוז, גלוקוז, מלטוז, אינולין ופרוקטוז), אנזימים, חומצות, פיטונצידים, קרטנואידים, חומצות אמינו, נגזרות של קברצטין.

כמות החומרים הפעילים בבצל משתנה בהתאם לסוג הבצל, האקלים באיזור גידולו, סוג הקרקע והשיטה החקלאית לגידול הבצל הנהוגה באזור גידולו.

אם ישנה מחלוקת בנוגע לשימוש בבצל חי לצרכי מאכל, אין ולא הייתה בשום מקום מחלוקת לגבי חיוניותו לריפוי.

בצל ידוע כצמח מרפא עוד מימי קדם. המצרים הקדמונים הרבו להשתמש בבצל לטיפול במחלות רבות. פתגם רוסי אומר: "אוכל בצל - מסבל נגמל". פתגם רוסי אחר קובע: "אוכל בצל - משבע צרות ניצל".

אבן סינא המליץ על שימוש במיץ בצל לטיהור מים מזוהמים, לטיפול בעיכול חלש, פצעים ודלקת גרון.

הבצל הורס את רוב סוגי הוירוסים. לכן, בתקופת החורף, כאשר הוירוסים חוגגים, מומלץ לאכול כמה שיותר בצל. לטיהור אוויר מחיידיקים ניתן לגרד בצל על פומפיה ולהניח על צלחת פתוחה. שימו לב: אחרי 10- 15 דקות (בהתאם לסוג הבצל) האפקט האנטי-חיידקי של בצל מגורד נעלם.

בצל מומלץ למניעה וטיפול במחסור בויטמינים.

בזכות השמנים האתריים הנמצאים בו, בצל עוזר במניעה וטיפול במחלות ויראליות. מחקרים הוכיחו שלא רק אכילת בצל, אלא גם הרחת בצל עוזרת במניעת הצטננות ושפעת.

בצל מחזק את מערכת החיסון.

הבצל מאד עשיר בברזל. הוא לא נפגע משום צורת בישול, ובבצל מטוגן, מבושל או אפוי נמצאת בדיוק אותה כמות של ברזל שהיתה בבצל החי. זה הופך את הבצל לירק חיוני מאד לכל הסובלים מחוסר דם - ובזמנינו יש הרבה במיוחד אנשים כאלה.

הבצל עשיר בקליום, ולכן חשוב לחולי לב וכלי דם.

הבצל מזרז את חילוף החומרים של הגוף, מטהר את הדם, חיוני לטיפול בתבלול (corneal ulcer).

הוא מעודד את תהליכי העיכול, משפר את התיאבון, משפר את טונוס השרירים, מאזן את הסוכר בדם, עוזר במניעה וטיפול של עצירות ונדודי שינה, מרפא מכאב בטן מסוג קוליק, גורם להזעה. יש לו גם אפקט אנטי-דלקתי, אנטי-פטרייתי, משתן ואנטי-סקלרוטי.

משתמשים בבצל לטיפול בלחץ דם גבוה, חולשה כללית, תולעי מעיים, פרוסטטיטיס, שחפת, חומציות נמוכה בקיבה, טחורים, נדודי שינה, דלקות ראומטיות, צפדינה, חוסר יציבות רגשית ולטיפול באדנומה של הפרוסטטה ואין-אונות. בצל עוזר בכל המקרים של אמנוריאה, דיסמנוריאה והפרעות שונות בפעילות השחלתית.

בצל מגורד על פומפיה דקה משמש לטיפול בדרמטיטיס, עקיצות יתושים, נשירת שיער.

יש מחקרים שטוענים שבצל מונע היווצרות גידולים סרטניים ומאט את קצב גידולם של גידולים קיימים.

אכילה קבועה של בצל עוזרת לשמירה על רמה מאוזנת של כולסטרול וסוכר בדם. לכן, לחולי סכרת ולחץ דם גבוה מומלצת אכילת מרק בצל על בסיס קבוע. בגלל הכמות הגדולה במיוחד של סידן אורגני בבצל, מרק בצל מומלץ גם במקרים של אוסטיאופורוזיס.

מומלץ לאכול הרבה בצל למי שעובר למקום עם אקלים שונה מזה שהתרגל אליו.

ידוע השימוש בבצל כאנטידוט אחרי הכשת עקרבים.
לא לכולם מומלץ שימוש בבצל. והנזק שהוא יכול לגרום גדול הרבה מעבר לריח ולצריבה בעיניים שלא כולם אוהבים.

למי אסור לצרוך בצל?

הבצל מגביר את חומציות הקיבה וגורם לגירוי הרירית במערכת העיכול.

שימוש במיץ בצל ואכילה מרובה של בצל אסורים לאנשים שסובלים מ-

  • מחלות הכליות
  • מחלות הכבד
  • כיב קיבה
  • כיב תריסריון
  • גסטריטיס עם חומציות גבוהה
לאנשים עם רגישות לבצל אסור לאכול בצל (רגישות יכולה להתבטא בכאבי ראש או בהפרעות עיכול).

חוץ מזה, בצל מגרה את מערכת העצבים, לכן במקרים מסוימים הוא יכול להשפיע בצורה שלילית על פעילות הלב ולגרום לעלייה בלחץ הדם. לכן לאנשים הסובלים ממחלות לב ולחץ דם גבוה מומלץ להיזהר בצריכה של בצל.

הרופא היווני קלאודיוס גָלֶנוֹס טען, שהשפעת הבצל תלויה במזג האדם. לאנשים עם מזג חם בצל יכול להזיק, ואילו לאנשים עם מזג "מתחמם לאט" הבצל מועיל ביותר.

בנוסף, אמנם אין מחלוקת בנוגע לחיוניות הבצל לטיפול במחלות ומיחושים שונים ואין מחלוקת בנוגע לשימוש בבצל מעובד, אך לא כך הדבר בנוגע לבצל חי.

לפי המסורת ההודית, בצל שייך לקבוצת המאכלים שמגבירים בורות, תוקפנות, התגרות, חרדות ותאוות באדם. לכן הם נחשבים למאכלים מזיקים מבחינה נפשית, שכלית, פיזית ורוחנית. הודים שעוסקים בתפילות או במדיטציה נמנעים מלאכול בצל.

לדעתם של דאואיסטים, הבצל מזיק לאדם בריא: בצל לבן מזיק לכליות ולריאות, בצל ירוק מזיק לכבד, לוף - לטחול.

גם אבן סינא, מגדולי הרופאים של העולם העתיק, החזיק בדעה שעל אנשים בריאים בצל משפיע בצורה שלילית: יכול לגרום כאב ראש וישנוניות. הוא גם טען שהבצל מסוכן לשכל.

במסורת היהודית ידוע על מנהג שלא להשאיר בצל שנחתך, בטח שלא להשאירו למשך לילה. בנוסף, קיימת מחלוקת האם טוב לאכול בצל חי שלא לצרכי רפואה. משום כך חסידי ברסלב לא אוכלים בצל חי. לשמחתנו, אחרי עיבוד הבצל שומר על רוב המזינים שלו.



בנוסף, ביהדות נהוג לא להשתמש בבצל חתוך שעבר עליו הלילה. יש גם לא אוכלים בצל בחודשים טבת ושבט.

שימושים מומלצים לבצל.

בצל סגול משתלב הכי טוב בסלטים, הוא משתלב היטב עם מלפפון, עם צ'ילי, עם שמן זית ועם מיץ לימון.

בצל לבן מתאים יותר לבישול, אידוי וטיגון ולהכנת רטבים. יש גם שמכינים ריבה מבצל לבן.


עוד על בצל ושימוש בו ברפואה העממית, בקוסמטיקה ולשימושים אחרים - בספר החדש

"קל להיות בריא"


כל אמור בגדר מידע בלבד ואינו מחליף לייעוץ/טיפול מקצועי.


כל הזכויות שמורות לד"ר יעל טוקצ'ינסקי ©