מרבית האנשים סובלים מפעם לפעם מלילות ללא שינה, בד"כ בגלל דאגה זמנית או אי נוחות הנגרמת ע"י מחלה. חוסר שינה מתמשך יכול להיגרם ע"י בעיות פסיכולוגיות הכוללות חרדה או דיכאון, או בגלל כאב ואי נוחות שמקורם בבעיה גופנית. נדודי שינה של לילה אחד או שניים אינם מעידים על בעיה, אבל אם ההפרעה נמשכת יותר משבועיים - יש לטפל בה.

התקפים של נדודי שינה בזמן מצבי מתח יכולים להפוך לנדודי שינה כרוניים שגורמים לעייפות כרונית, עצבנות בשעות הערב ואפילו הפרעות נפשיות. הבעיה נפוצה. לדוגמא, בקרב האוכלוסייה האמריקאית, 25% סובלים מהתקפי נדודי שינה ו-10% סובלים מנדודי שינה כרוניים.

יש לשים לב שתלונה על נדודי שינה היא מאד סובייקטיבית ותמיד יש לבדוק אותה. למשל, פעמים רבות מטופל מייחס נדודי שינה לעייפות ולא למחלה (למשל, אנמיה).

שינה תקינה מתחלקת לשלושה סוגים: שינה קלה, שינה עמוקה ושינה המלווה בחלומות (ראו את המאמר "שינה ובעיותיה"). הפרעות שינה מתחלקות לשני סוגים, עפ"י סיבת היווצרותן:

1. הפרעות של שינה פיזיולוגית נורמאלית הנגרמות ע"י גורמים חיצוניים ופנימיים:

א. גירוי שמיעתי חזק (צלילים ורעשים), גירוי ראייתי, הרחתי ומישושי (אור חזק, חום, חוסר חמצן);

ב. שינוי פתאומי בשעות השינה-ערנות (משמרות לילה, נסיעות ארוכות הגורמות לחציית קו התאריך וכד');

ג. סימפטום במחלות סומאטיות (גירוד, שיעול, דפיקות לב, קוצר נשימה, אלרגיה, הקאה, תחושת רעב, מטאוריזם, פולאקיאוריה).

בהסרת הגורמים המפריעים לשינה, היא משתקמת במהרה ולא נוצר צורך בטיפול נוסף.

2. הפרעות שינה כסימפטום של:

א. תגובה נוירוטית;

ב. מחלות נוירולוגיות ופסיכוטיות (סכיזופרניה, אפילפסיה, פגיעות אורגאניות במח ופגיעות בכלי הדם של המח). דיכאון בד"כ גורם לנדודי שינה כרוניים: קשיי הירדמות, התעוררויות תכופות בלילות המלוות בקושי להירדם מחדש והתעוררות מוקדמת בבוקר. אפילו בהתקפים מינימאליים יש הפרעות שינה: ירידה בצורך בשינה על רקע מצב רוח מרומם כשלב איפורי של המחלה.

ג. אינטוקסיקציה (אצל נרקומנים, במצבים של אלכוהוליזם, מנות יתר של סטימולנטים או משקאות מעוררים - קפה, תה ועוד);

ד. מחלות סומאטיות (למשל, שינה לא רגועה ופחדי לילה אצל חולים עם אי-ספיקת הלב, אי- שקט מוטורי וסיוטי לילה אצל חולי מעיים, נדודי שינה בשלב קדחתי בזיהומים שונים).

במקרים כאלה נצפים נדודי שינה ממושכים ויציבים, ובמקביל לטיפול במחלה העיקרית חייבים לטפל גם בנדודי השינה.

3. הפרעות בשינה יכולות להיגרם גם ע"י כל האמפטאמינים, כדורי ההרזיה , תכשירים נגד דיכאון, תרופות נגד נזלת, הצטננות ואסטמה. מעוררי מע' העצבים המרכזית (אמפיטמינים, תיאופילינים, אפידרין, פינילפרופנולאמין, קוקאין ומשקאות המכילים קופאין) גם הם גורמים לנדודי שינה. השפעה דומה יש לגמילה פתאומית מאלכוהול ומסמים לאחר שימוש ממושך. נדודי שינה במקרים אלה עשויים להימשך עד שנתיים.

4. הפרעות במע' העצבים המרכזית:

א. עוויתות בעת הירדמות. זהו סוג של התקף. כל 20-40 שניות נצפית עווית ברגליו של הפציינט, והדבר מפריע להירדמותו.

ב. תיסמונת אפנואה בזמן השינה. אפנואה מתחילה בשלבים מוקדמים של השינה, נמשכת 10-90 שניות, ומסתיים לאחר כמה נשימות ספזמטיות והתעוררות. באפנואה מרכזי, התנועות הנשימתיות נפסקות ברגע שמתחיל ההתקף. באפנואה אובסטרוקטיבי חסימת דרכי הנשימה העליונים עוצרת את האוויר בשאיפה, למרות המשך התנועות הנשימתיות. ישנם מטופלים אצלם נמצאים שני סוגי האפנואה. התקפים כאלה יכולים לקרות כמה מאות פעמים במשך הלילה ובד"כ קשורים לברדיקרדיה או לטכיקרדיה.

5. הפרעות במע' האנדוקרינית.

א. פאוכרומוציטומה. מחלה זו גורמת לפרוקסיזם של פעילות היפרמטאבולית אקטיבית, הגורם להפסקות שינה ואפילו הופך אותה לבלתי אפשרית.

ב. טיראוטוקסיקוזיס. סימנים וסימפטומים של היפרמטאבוליות כרונית כוללים גם נדודי שינה: חולים מתקשים להירדם וישנים במשך פרקי זמן קצרים.

6. תזונה כבדה או תזונה דלת סוכרים.

דפוסים בהפרעות בשינה: קושי להירדם, ריבוי התעוררויות, שינה טרופה (לעיתים עם ביעותי לילה), התעוררות מוקדמת בבוקר ותחושת עייפות לאחר השינה. יש לחפש את הגורם המיוחד לכל מקרה של הפרעה בשינה, ובעיקר במקרה של הפרעות נפשיות המלוות חרדה, מתח או הרגשת אומללות. במקרים אלה יהיה חוסר השינה סימן אחד בקבוצה של תסמינים נפשיים וגופניים. מכאן, שגלולות שינה, בעיקר ברביטוראטים כטיפול יחיד לחולים אלה, לא זו בלבד שיהיו בלתי יעילים, אלא יגרמו להחמרת המתח והאומללות. עישון וכן תרופות מעוררות, כמו הקפאין, הנמצא בקפה, בתה ובקוקה-קולה, עשויים להחמיר את הקושי להירדם, במיוחד אצל קשישים. שיכורים עלולים להתעורר השכם בבוקר, אנשים הנוטלים הרואין או מורפיום עלולים לסבול מנדודי שינה.

אבחון

למרות המחקרים הרבים, ידיעותינו על השינה הן מעטות. נמצא קשר בין חלקים מסוימים במח לבין שינויים כימיים מסוימים. בזמן השינה מתחוללים שינויים חשמליים במח, בעיניים ובשרירים. שינויים אלה ניתן למדוד ע"י EMG (אלקטרומיוגרפיה, רישום חשמלי של שרירי הגוף), EOG (אלקטרואוקולוגרף, רישום תנוועות העיניים) ושל EEG (אלקטרואנצפלוגרפיה, רישום גלי המח).

אפשר לעשות בדיקת דם ושתן לגילוי הידרוקסיקורטיקוסטרואידים וקטכולמינים.

אפשר לעשות אלקטרוקרדיוגרמה או פוליסומנוגרפיה.

במידת הצורך אפשר לערוך בדיקה מקיפה במחלקות מיוחדות להפרעות בשינה.

 

תרפיה קונבנציונאלית

תרופות לשינה ("סמים מרדימים") נוהגים לרשום רק לאחר שטיפולים אחרים נכשלו, וכאשר חוסר השינה מתחיל להשפיע על המצב הבריאותי. משתמשים בתרופות כדי לבסס מחדש את הרגלי השינה, אך מאחר שהשפעותיהן פוחתות במהירות, לאחר מספר לילות, וגם יש להן תוצאות לוואי, מומלץ להשתמש בהן לתקופות מוגבלות בלבד. טיפול ממושך בנדודי שינה תלוי באיתור הגורם לבעיה. רוב התרופות מסוג זה מסייעות לשינה ע"י דיכוי תפקוד המח. הן מתערבות בפעילות הכימית במח ובמערכת העצבים ומפחיתות את התקשורת בין תאי המח. דבר זה מוביל לירידה בפעילות המח ומסייע למשתמש להירדם ביתר קלות, אך התרופה משפיעה גם על אופי השינה. הקבוצה העיקרית של תרופות לשינה היא הבנזודיאזפינים: אוקסאזפאם, טריאזולאם, אלפראזולאם, ברוטיזולאם, דיאזפאם, לוראזפאם. יש להן תופעות לוואי מועטות בהשוואה לתרופות אחרות ובטיחות יחסית במינון יתר. תרופות אלה מדכאות פעילות באזור המח השולט ברגשות. פעילותן נעשית ע"י המרצת הפעולה של GABA. ה GABA נקשר לתאי המח ובולם מעבר של אימפולסים חשמליים. דבר זה מפחית את התקשורת בין תאי המח. משערים שהבנזודיאזפינים מגבירים את ההשפעה הבולמת של GABA על תאי המח, ובכך מונעים פעילות יתר במח, הגורמת לחרדה.

קבוצה נוספת היא קבוצת הבארביטוראתים: תרופות אלה כמעט אינן בשימוש היום, בגלל הסיכון של שימוש לרעה בהן, התלות שהן יוצרות והרעילות במינון יתר. יש נטייה להשפעה מתמשכת ביום המחרת (hangover).

תרופות לשינה שאינן בארביטוראתים ואינן בנזודיאזפינים: תרופות אלה פותחו במקור כתחליף בטוח יותר לבארביטוראתים. תרופות חדשות בקבוצה זו, עם יתרונות אפשריים לעומת הבנזודיאזפינים, נמצאות עתה בשלבי מחקר.

אנטיהיסטמינים: תרופות אלה נמצאות בשימוש נרחב בטיפול בתסמינים אלרגיים, אך הן גורמות גם לתרדמה. לעיתים משתמשים בהן כדי לסייע לשינה אצל ילדים וקשישים.

תרופות נוגדות דיכאון: בנוסף ליעילותן בטיפול במחלות דיכאוניות, לעיתים הן מסייעות לשינה אצל אנשים הסובלים מדיכאון.

חוסמי ביתא: התסמינים הגופניים של חרדה נגרמים ע"י עלייה בפעילות מע' העצבים הסימפתטית. קצות העצבים הסימפתטיים משחררים נוראדרנלין המגרה את הלב, את מערכת העיכול ואיברים אחרים. חוסמי ביתא בולמים את פעולת הנוראדרנלין בגוף ומשככים את התסמינים הגופניים של חרדה. תרופות בקבוצה: אוקספרנולול ופרופראנולול.

תרופות נוספות:

אזאספירונים: בוספירון.

SSRI: פארוקסטין, פלובוקסאמין.

אחרות: הידרוקסיזין, דוקסילאמין, זולפידאם, כלוראל הידראט.

השפעה ותופעות לוואי:

קבוצתBenzodiazepinesמרגיעים תחושות של ריגוש וחוסר שקט, מאיטים את פעילות השחלות אצל נשים ולעיתים גורמים לתרדמה. הם מקטינים את המוטיבציה ובמינונים גדולים עלולים לגרום לאדישות. הבנזודיאזפינים גורמים גם להרפיית שרירים, וכמה מהם אף משמשים במיוחד למטרה זו. תופעות הלוואי של תרופות אלה כוללות סחרחורות ושכחה. אנשים הנוהגים ברכב או מפעילים מכשירים מסוכנים חייבים להיות מודעים לאפשרות של האטה בתגובותיהם. מכיוון שהמח מסתגל מהר להשפעותיהם, הבנזודיאזפינים בד"כ יעילים רק לטיפולים של מספר שבועות. הבנזודיאזפינים נחשבים בטוחים לרוב האנשים, הסיכון העיקרי הוא בתלות שאנשים הלוקחים אותם באופן סדיר עלולים לפתח בהם (תלות גופנית ופסיכולוגית), במיוחד אם משתמשים במנות גדולות מהממוצע. מסיבה זו נותנים בנזודיאזפינים בד"כ לתקופות של שבועיים או פחות. אם אדם לוקח אותם במשך תקופה ארוכה יותר, הגמילה חייבת להיעשות בהדרגה ותחת השגחה רפואית. אם מפסיקים אותם בפתאומיות, עלולים להופיע תסמיני גמילה, הכוללים חרדת יתר, סיוטים ואי שקט. היו מקרים של שימוש לרעה בבנזודיאזפינים בגלל השפעתם המרדימה, ולכן נותנים אותם בזהירות לאנשים בעלי עבר של שימוש לרעה בתרופות או באלכוהול.

תרופות המפעילים תת-קולטנים במכלול קולטני ה-GABA:

Non-benzodiazepine Sedative-Hypnotic Drags(Zopicione,Nocturno, Zolpidem, Stilnox, Ambien, Zaleplon, Sonata) - יכולים לגרום לטעם מר בפה, עצבנות, בלבול, סיוטים, הפרעות בריכוז ובהתנהגות, סחרחורת, חולשה, רגישות לאור.

תופעות לוואי של תרופות מקבוצת Non-benzodiazepine Anxiolytic Drugs (Sorbon, Buspar) - בחילות, סחרחורות וכאבי ראש.

 

על השינה

על טיפול טבעי בבעיות השינה

 

כל הזכויות שמורות לד"ר יעל טוקצקינסקי