חזרת זוהי מחלה זיהומית, הנגרמת ע"י ווירוס ה-Mumps מקבוצת הפרה-מיקסווירוסים (Paramyxoviridae) מסוג RNA. וירוס זה בודד ונחקר לראשונה ב-1934. וירוס ה-Mumps לא נוטה למוטציות, רגיש מאד לחומרי חיטוי ונהרס תוך 10 דקות בחימום ל-C700.

     חזרת היא אחת ממחלות הילדים: אדמת-חזרת-צהבת-שנית-אבעבועות רוח. כבר הרבה שנים לא שמעתי על שנית, וגם החצבת נהייתה הרבה פחות נפוצה מפעם. למעשה, מתוך מחלות הילדים הקלאסיות, ילדים של היום חולים בעיקר בחזרת, אדמת ואבעבועות רוח בלבד.

     חזרת נותנת חיסון לכל החיים, ללא שום קשר לדרגת החומרה של המחלה, שעבר האדם. מצאו, שגם אנשים שחלו בחזרת ללא תסמינים כלל, פיתחו חיסון נגד חזרת. לכן מוצאים נוגדנים נגד חזרת אצל יותר מ-95% של האוכלוסיה הבוגרת.

     המחלה מדבקת מאד, אולם כ-40% מהילדים עוברים אותה בצורה סוב-קלינית, כלומר, ללא תסמינים כלל.

     הווירוס תוקף את בלוטות הגוף, ונמצא כ-6 ימים לפני הופעת תסמיני המחלה ועד 9 ימים לאחר שתסמיני המחלה נעלמים.

     הווירוס מועבר ע"י האוויר, וכן דרך חפצים המזוהמים ברוק של חולה. הוא נכנס לגוף דרך מערכת הנשימה, משם חודר לדם, ומשם מגיע לבלוטות הגוף, במיוחד לבלוטות הרוק.

תקופת הדגירה נעה בין 14 ל-21 יום.

המחלה מתבטאת בעיקר בנפיחות כואבת של אחת מבלוטות הרוק או שתיהן מכאן שם המחלה: פרה-טיטיס (para= ליד ו-otos= אוזן). הכאב מתחזק בעת שתיית מיץ לימון. נפיחות זו מגיעה לשיא תוך שלושה ימים, וחולפת כעבור שבוע.

תסמינים אפשריים נוספים:

  • חום
  • צמרמורת
  • חוסר תאבון
  • דימום מהאף
  • נזילת רוק
  • חולשה
  • כאב ראש
  • הרגשה כללית לא טובה
  • קושי לפתוח את הפה.
     המחלה מוכרת מימי קדם. היפוקרטס תיאר את המחלה. המילטון במאה ה-XVIII תיאר את הסיבוכים האפשריים שלה. רק בני אדם וקופים חולים במחלה זו. המחלה מוכרת בכל רחבי העולם. אנשים בכל גיל חולים בה, אבל עד להכנסת החיסונים נגד חזרת בשנת 1987 לרוב חלו במחלה בגילאים 3- 7. בגילאים צעירים יותר אצל תינוקות ופעוטות שניזונו מהנקה נדיר מאד לראות את החזרת, כי עדיין נשמרים הנוגדנים, שהתינוק קיבל עם חלב האם. מעניין, שבנים חולים בחזרת פי 2 יותר מבנות. ככול שגיל החולה גדול יותר, כך המחלה היא קשה יותר ויש יותר סיכוי לסיבוכים. כך שהסבתות שלנו היו חכמות מאד, כאשר הכניסו ילדים קטנים למיטות של אחיהם החולים בחזרת, כדי שידבקו ויעברו את המחלה בגיל כמה שיותר צעיר!

     במקרה של חשש לחזרת, חשוב לקחת את הילד לקופת חולים לאבחון על ידי הרופא, מכיוון שנפיחות בלוטות הרוק במחלת החזרת לעיתים דומה מאד לנפיחות הצוואר במחלת הדיזנטריה. אלה הן שתי מחלות שונות לחלוטין, שדורשות התיחסות שונה בתכלית. לכן, אל תתחילו לאבחן לבד, תנו לרופא לעשות את עבודתו!

     לרוב, התפרצויות חזרת קורות בעונות המעבר - אביב וסתיו. נפוץ לראות גם התפרצויות חזרת במוסדות ילדים, כגון גנים, בהם נצפים בדרך כלל 4- 5 גלים של המחלה בהפרש של תקופת הדגירה ביניהם.

                                                                     יש 4 דרגות קושי במחלה :

1. סוב-קליני. אין תסמינים כלל. ניתן לראות את המחלה רק ע"י בדיקת דם סרולוגית. נוצרים נוגדנים בעלי ערך מלא. האדם מדבק.
2. קל. במשך יום-יומיים יש עליה קלה בחום הגוף. הרגשה כללית קצת פחות טובה מהרגיל. נפיחות קלה של בלוטות הרוק.
3. בינוני. חום קצת יותר גבוה. הפרעות תאבון ושינה. נפיחות ניכרת של בלוטות הרוק ולפעמים בלוטה/ות נוספות, חולשה, כאב בזמן הלעיסה. יכול להיות גם כאב ראש.
4. קשה. חום גבוה (עד C400) במשך שבועיים ואף יותר, נפיחות וכאבים בכל הבלוטות, כאבי ראש קשים, בחילות והקאות.
                                                                            טיפול:
  • על החולה לשכב במיטה לפחות 10 ימים. נמצא, שאצל גברים שלא שכבו במיטה לפחות שבוע, הסבירות להתפתחות אורכיטיס גדולה פי 10 ביחס לגברים שהקפידו על שכיבה במיטה במשך שבוע או יותר.
  • יש לשתות כמה שיותר הרבה, אבל לא משקאות מוגזים
  • מומלץ לשטוף את הפה
  • להפחתת הכאב בבלוטות הרוק מומלץ לשים על המקום הכואב רטיה חמה/קרה
  • אין להכריח את הילד לאכול אם אין לו תאבון
  • התזונה בזמן המחלה צריכה להיות נוזלית וצמחונית, ללא חמוצים ומאכלים חריפים. יש להגביל צריכת לחם ושומנים.
  • לשים רטיות של Calendula Officinalis ללסת תחתונה.
  • לשים שורש של וורבנה על הצוואר
  • לשתות תה וורבנה ולגרגר אותו בפה
  • התזונה לאחר המחלה צריכה להכיל הרבה ויטמינים וחלבונים, ולא צריכה להיות כבדה
  • במקרה של אורכיטיס מומלץ להשתמש ברטיות קרות/רטיות אלכוהול. רא' גם מאמר על אורכיטיס
  • במקרה של פנקראטיטיס חשוב ביותר לשמור על דיאטה דלת פחמימות, לשים רטיות קרות על הבטן.
  • γ-גלובולין נמצא כלא יעיל למניעת המחלה
  • במקרה של אורכיטיס, אל תמרחו שום משחות וחמרים, שלא קיבלתם מאיש מקצוע! תעשו US ותהיו במעקב.
  • טיפול הומאופתי מאד יעיל גם לטיפול במחלה, גם בהקלה על התסמינים וגם לטיפול ומניעה של כל הסיבוכים.
                                                                          סיבוכים:

  • מנינגואנצפליטיס - בד"כ סוב-קליני. אם יש תסמינים, מדובר בד"כ בחום, בחילות/הקאות וכאב ראש, לפעמים גם עליית חלבון ונפילת סוכר בדם. אצל מבוגרים נפוץ הרבה יותר (עד 10% מכלל החולים) וקשה יותר. אצל גברים מתפתח פי 3 יותר, מאשר אצל נשים.
  • אורכיטיס (Orchitis). זהו סיבוך נדיר מאד לפני גיל ההתבגרות. אצל מתבגרים ובוגרים, [לעומת זאת,] שכיחות הסיבוך מגיעה ל-15% מהמקרים, ולפי מקורות אחרים - אף יותר. בכ-1/3 מהמקרים מעורבים שני האשכים. אצל כ-13% מהסובלים מאורכיטיס דו-צדדי קיימת אחר-כך הפרעה זו או אחרת בפוריות, אך עקרות נדירה ביותר.
  • Oophoritis זהו סיבוך שמופיע אצל כ-7% מהנשים הבוגרות. הוא מתבטא בכאבים באיזור האגן, שחולפים מעצמם. לא גורם לבעיות פוריות.
  • Pancreatitis. זהו סיבוך נדיר מאד, המתבטא בכאבים מתחת לצלעות, חום, בחילות, הקאות ועייפות.
  • Nephritis גם הוא סיבוך אפשרי, אך נדיר ביותר. יכול להופיע כ-10 עד 14 ימים אחרי המחלה.
  • Thyroiditis, יכול להופיע כשבוע אחרי תום המחלה
  • מיוקרדיטיס גם הוא סיבוך נדיר מאד
  • Mastitis זה עוד סיבוך אחד נדיר, הוא יכול להופיע גם אצל נשים וגם אצל גברים
  • ירידה זמנית וחולפת בשמיעה, או חרשות חד-צדדית
  • טשטוש הראיה או הפרשה מוגברת של דמעות - זהו סיבוך נדיר נוסף
  • Arthritis זהו סיבוך שמופיע אצל ילדים כשבועיים לאחר תום המחלה, ותמיד מסתיים בהחלמה מלאה.
  • סיבוך נפוץ מאד - חולשת מערכת העצבים במשך חודשיים- שלושה לאחר המחלה
  • בהדבקה תוך-רחמית מוכרים הסיבוכים הבאים: הפלות, הידרוצפלוס ו-endocardial fibroelastosis.
     החל משנת1987 הוכנס חיסון נגד חזרת. יעילותו של החיסון נחקרה והוא עומד על 75%. חסינות, אם היא מושגת, נשמרת לאורך מספר שנים בלבד. כדי להגדיל את יעילותו של החיסון, התחילו לתת מנה נוספת של חיסון. בכל מקרה, בכל ההתפרצויות של החזרת מאז כניסתו של החיסון לסל הבריאות, חולים בחזרת אנשים מחוסנים מהמחלה. כך, בהתפרצות חזרת במחנה קיץ במדינת ניו יורק ב-2005, כל הנדבקים ללא יוצא דופן קיבלו בעבר 2 מנות חיסון MMR. באחד המחקרים מצאו, שבהתפרצות המחלה נדבקו יותר ילדים מחוסנים מאשר לא מחוסנים.

     כתוצאה מהכנסת חיסון זה לשימוש נרחב, הגיל הממוצע של הנדבקים בחזרת עלה, וזה הפך את החזרת למחלה קשה יותר ממה שהיא היתה קודם, עם סיכון הרבה יותר גדול לסיבוכים בעקבות המחלה. חוץ מזה, לחיסון יש תופעות לוואי. בין היתר הוא חשוד בגרימת אוטיזם. ד"ר ריצ'רד הלבורסן (D.M.) בספרו "האמת על החיסונים" מביא נתונים רבים בנושא חיסון זה. הוא כותב, שבנוסף לכל, אוכלוסיה, שלא היתה תלויה בשום חיסון קודם, כעת תלויה בשתי חיסונים. מסכנה, שהוא מגיע אליה: במילים אחרות, יש הרבה יותר נזק מחיסון זה מאשר תועלת.

 

כל הזכויות שמורות לד"ר יעל טוקצ'ינסקי ©