תסמונת גירוי היתר השחלתי – Ovarian Hyperstimulation Syndrome – OHSS.

כל טיפול בתכשירי ביוץ, ובמיוחד קבלת זריקות יומיות של גונדוטרופינים – כמו גונל F, מנוגון וכו', כרוך בגירוי יתר שחלתי מבוקר – Controlled Ovarian Hyperstimulation – COH. לעיתים הגירוי יוצא מכלל שליטה ומתפתחת תסמונת גירוי יתר שחלתי. התסמונת מתאפיינת בגדילת השחלות עד לקוטר של כ-10 ס"מ ויותר כל אחת, כאשר הן מכילות בתוכן ציסטות רבות מלאות בנוזל צלול או בדם. בנוסף תיתכן הצטברות נוזל בתוך חלל הבטן, שלעיתים מגיע למספר ליטרים ולפעמים אף חודר אל תוך בית החזה. המנגנון המרכזי האחראי להצטברות נוזל זה הוא חדירת יתר – hyperpermeability – דליפה של דופן כלי הדם שלא מצליחים להחזיק את כל מרכיבי הדם בתוכם, ולכן נוזל יוצא מתוכם לחלל הבטן. זה גורם להתיבשות האישה, שגורמת לשתי בעיות עיקריות:

א. פגיעה בכליות

ב. קרישיות יתר ויצירת תרומבים בכלי דם גדולים.

כתוצאה מגדילת השיליה והצטברות נוזל בחלל הבטן, האישה תסבול  מבטן נפוחה, כאבי בטן קשים, בחילות והקאות, לפעמים גם קוצר נשימה עקב הלחץ של הנוזל המצטבר על בית החזה והריאות, ולעיתים עקב חדירתו של נוזל לתוך בית החזה.

גירוי יתר שחלתי יכול להופיע כ-4-6 ימים לאחר מתן האוביטרל או שבוע לאחר מכן.

גורמי הסיכון להתפתחות תיסמונת גירוי יתר שחלתי:

א. גיל צעיר

ב. מבנה גוף רזה

ג. שחלות פוליציסטיות

ד. רמות גבוהות של 2E ביום מתן האוביטרל

ה. טיפול מוצלח (הריון)

ו. מספר רב של ביציות

ז. מקרה דומה בעבר.

התסמונת חולפת מעצמה וברוב המקרים לא משאירה נזק. במקרים של הריון היא מתארכת בעקבות הורמון ההריון.

הטיפול הניתן בתיסמונת – סימפטומטי בלבד. אם האישה סובלת מאד או שמתפתח קוצר נשימה חמור, יש צורך בביצוע דיקור ושאיבה של הנוזל המצטבר בתוך חלל הבטן. ככלל לא ממהרים עם הדיקור, כי הוא יכול לגרום לזיהום.

ציסטות שחלתיות

הציסטות נוצרות פעמים רבות בעקבות טיפול בתכשירי הביוץ השונים. קיומן של ציסטות לא מונע הריון ובאופן עקרוני גם לא את המשך הטיפול. גם בעת טיפול באנלוגים (דקפפטיל, דיפרלין וכו') יתכנו ציסטות שחלתיות עקב תגובת ההאצה – ה-flare, המאפיינת את תחילת הטיפול באנלוגים ולעיתים אף מתעורר צורך לשאוב אותן בגישה ווגינלית לפני תחילת הטיפול בגונדוטרופינים (כמו גונל-F).

אם מתרחש הריון ברוב המקרים הציסטות נספגות בתחילתו.

תסביב שחלתי/טפולתי – torsion

המצב יכול להתרחש בכל שלב של טיפולים וללא קשר אליהם אם קיימת מסה כבדה, כגון ציסטה שחלתית. בין אם כבר היתה בשחלה לפני הטיפול ובין אם נוצרה כתוצאה מהטיפול, עלולה הטפולה (adnexa) להיסתובב סביב צירה ולחנוק את אספקת הדם לעצמה. במקרים אלה האישה תסבול מכאבי בטן חדים במיוחד, בחילות, הקאות, יתכן גם חום. זהו מצב חרום המחייב ביצוע לפרוסקופיה מיידית להתרת התסביב, כי אחרת השחלה יכולה להיפגע כתוצאה מהפסקת אספקת הדם אליה. מאורע זה שכיח יותר בהריון עקב גדילת הרחם ומשיכת הטפולות עימו.

דימום

דימום נוצר אחרי כל שאיבת הביציות ואין אפשרות להשפיע עליו. אם הוא חמור מאד יש צורך בעירוי דם. בכל מקרה, בדרך כלל הדימום נפסק לבד ורק לעיתים רחוקות דורש ניתוח לפרוסקופי או לפרוטומי לאיתור מקור הדימום ועצירתו.

זיהום

זיהום שכיח בעקבות שאיבה או בעקבות החזרת עוברים. למניעת התופעה לפעמים נותנים אנטיביוטיקה מניעתית, במיוחד לנשים עם  רקע של דלקת אגנית בעבר, הפרעה מכנית, חצוצרה חסומה ומלאת נוזל, זיהום סביב פעולה גניקולוגית בעבר וכד'. אולם, מחקרים שונים לא הצליחו להוכיח שהדבר מועיל, ויתכן שזה אף מרע את המצב עקב הפרת איזון בפלורה הנורמלית של נרתיק האישה.

השמנה

תופעה שכיחה, כנראה כתוצאה מהתפתחות צבירת נוזלים ותאבון מוגבר על רקע טיפולים הורמונאליים, חרדה ודכאון, המלווים את הטיפולים.

מומים מולדים

ישנן עדויות לעליה בשיעורי התחלואה העוברית בהריונות  המושגים בעזרת הפריה חוץ גופית, לעומת הריונות ספונטניים. יש המדווחים על עליה קלה (תוספת של 1-2%) למומים כרומוזומליים, בעיקר בכרומוזומי המין, ומומים מבנים, בעיקר היפוספדיס, בעוברים שנוצרו בתהליך ה-ICSI.

הפלות

קיימת עליה ברורה  בשיעור הלידות המוקדמות והפגות, גם בהריונות יחיד בעקבות טיפולי הפריה חוץ-גופית. לגבי ההפלות, למעשה, קשה לקבוע האם יש קשר עם טיפולי הפריה, כי גם באוכלוסיה הכללית שיעור ההפלות אצל נשים מעל גיל 40 מגיע ל-50% לעומת 25% אצל נשים צעירות וידוע, שרוב הנשים, שמגיעות לטיפולי פריון, הינן נשים שכבר אינן צעירות.

הריון חוץ-רחמי – Extra-Uterine Pregnancy – EUP

קיימת עליה בשכיחות ההריונות החוץ-רחמיים בטיפולי הפוריות השונים מאחוז אחד באוכלוסיה הכללית לכ-5% באוכלוסיית מטופלות הפוריות. אפילו במסגרת הפריה חוץ-גופית, למרות החזרת העוברים לרחם, משום מה חלקם מוצאים את דרכם לכיוון החצוצרה.

הריון מרובה עוברים

הריון מרובה עוברים נחשב לכישלון טיפולי, מאחר והוא מעלה את הסיכון להפלה מוקדמת ומאוחרת ולאובדן ההריון כולו עד ל-50% מהמקרים. בנוסף קיימת אפשרות גבוהה יחסית ללידה מוקדמת – בכ-50% מהריונות התאומים ובכ-100% מההריונות עם שלושה עוברים ומעלה. לידה מוקדמת נושאת בחובה סיכון יתר משמעותי לכל תחלואי הפגייה האפשריים (פגיעה מוחית, התפתחותית, עיינית, ריאתית, וכו'). אומנם מנסים לעשות הפחתת עוברים (3-4 ל-2), אבל הפעולה עצמה נושאת סיכון להפלה וב-5-10% מהמקרים הפחתה מסתיימת בהפלה. לכן, במערב אירופה אסור להחזיר יותר מאשר שני עוברים. יש אף שסוברים שעדיף לבצע הפריה חוץ-גופית ולשלוט על כמות העוברים המוחזרים מאשר לבצע השראת ביוץ והזרעה תוך-רחמית, פעולות שבהן לא ניתן לשלוט על מספר העוברים.

סרטן

 קיים חשש, שתכשירים הורמונאליים, אותם מקבלות נשים תוך כדי טיפולי פוריות, מעלות את הסיכון למחלות סרטן שונות (של השד, שחלה, רחם). כך קיימות עדויות מצטברות לא מעטות על כך שנשים המטופלות בקלומיפן ציטרט (איקוקלומין) לאורך זמן עלולות לחלות בסרטן השד בשכיחות גבוהה יותר בהשוואה לאוכלוסייה הכללית. נמצא גם קשר בין טיפולי פוריות וסרטן השחלה מסוג borderline.

 כל הזכויות שמורות ליעל טוקצ'ינסקי