בשנות השלושים של המאה הקודמת, רופאים השתמשו לראשונה בטיפול הורמונלי. הם הזריקו שתן של סוסות הרות לנשים שהתקשו להרות וחלק מהן נכנסו להריון כתוצאה מטיפול זה. קשה להבין היום, עד כמה זה היה מדהים אז.

בשנות החמישים היתה פריצה של ממש, ורופאים מצאו דרך לאתר את יום הביוץ של האישה, למדו כיצד לבדוק ואיך להקפיא זרע, ולראשונה הצליחו לבצע הפריית מבחנה. אז זה נשמע כמו נס גלוי - משהו שפשוט לא יכול להיות!

בשנות השישים פרמצבטים יצרו את התכשיר Clomid, שעד עצם היום הזה הינו תכשיר אורלי קלסי לטיפול בבעיות פוריות. באותה התקופה גם פותחו מבחנים ראשונים לבדיקת הריון.

ב-1978 באנגליה לראשונה הצליחו לעשות אימפלנטציה של הביצית המופרית בהפרית מבחנה לרחם. הריון זה נתפס ונשמר, ובעקובתיו נולדה ילדה לואיז בראון - האדם הראשון שנולד מהפרית המבחנה. זאת היתה מהפכה ממש. בנוסף על כך, בשנים אלה התפתחה מיקרוכירורגיה וחלה התקדמות בטיפולי צינורות הרחם. כמו כן, לאור הצלחות בתחום ההפריה, בנקי הזרע נהיו נפוצים בכל העולם המערבי.

בשנות השמונים כל התחום של פוריות נחקר והתפתח מאד, דבר שהביא להצלחות חשובות. רופאים החלו לא רק לשאוב ביציות ולעשות הפריה מלאכותית, אלא גם להקפיא עוברים, על מנת לשמרם לעת הצורך. פיתחו שתי שיטות הפריה. הן נמצאות בשימוש עד היום. בנוסף לכל זה, שתי נשים ילדו ילדים מתרומת ביציות, וזה היה צעד גדול נוסף.

בשנות התשעים תחום זה כל כך התפתח, שאנחנו נעמדנו מול הצורך להתמודד עם בעיות אתיות ומשפטיות שלא היו קודם. תושבת קליפורניה הרתה בעזרת תרומת ביצית וילדה בת בריאה בגיל 63. עד לזמן האחרון היא היתה לאמא המוכרת המבוגרת ביותר. בארה"ב נלדו ילדים ראשונים מביציות שהוקפאו קודם. באותו זמן גם פיתחו טכנולוגיה המאפשרת לשאוף ציטיפלסמה מביציות של נשים צעירות ולהזריקה אל תוך ביציות של נשים מבוגרות - ובכך "לשפרם" ולהגדיל את סיכויהן להפריה.

בשנת 2005 שיא העולם של הריון מאוחר ביותר עמד על גיל66 עם לידת תאומים על ידי אישה ספרדיה מריה דל כרמן בוסדה, שמתה לפני כמה חודשים בגיל 69, הנה לינק:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3747241,00.html

זמן קצת לאחר מכן אישה הודית, אומקרי פנבר, ילדה את התאומים שלה בגיל...70. אומנם, זאת לא היתה לידה ראשונה: לאישה כבר היו 2 בנות בוגרות ו-5 נכדים. אך זוג כל-כך רצה בבן, שבעלה, בן 77, מישכן את הקרקע שלו ומכר את התאו שלו, כדי לשלם עבור הפריה מלאכותית. כתוצאה ממנה נלד תינוק פג בניתוח קיסרי.

כל ההתקדמות הטכנולוגית הזו הגדילה את סוכויהן של נשים מבוגרות להרות. למרות שהזרקורים מופנים לסיפורים הסנסציוניים של בנות שישים ומעלה, לצורך העניין "נשים מבוגרות" אינן "קשישות" או"ותיקות", אלא נשים צעירות לכל דבר אחר.

פעם אישה שבגיל 20 טרם ילדה, נחשבה לזקנה ולא מתאימה לאמהות. בימי שקספיר, בנות התחתנו בגיל 12-14. אם אתם זוכרים את "רומאו ויולייה", גיבורת המחזה היתה בשלה לשידוכים בגיל 13 על מנת להתחתן בגיל 14. אמה של יולייה הייתה גברת מבוגרת ונכבדה, הייתה כבת 28.

באמצע המאה הקודמת הריון ראשון בגיל 25 היה נחשב למאוחר. בהמשך גיל זה נדחה ל-30, והיום לפי הסטטיסטיקה יש פי 3 יותר נשים שיולדות את ילדם הראשון בגילאי 30-40 מאשר היו לפני 20 שנה. היום בארה"ב כמות ההריונות בגיל 40 כבר הגיע ח-1% מכלל הריונות ראשונות. היום כשפוגשים אישה עם העגלה כבר לא כל-כך בטוחים, אם זה אמא או סבתא.

בעבר, מעל גיל 35 לא ילדו. היום הדברים השתנו בזכות כל אותם פיתוחים שדיברנו עליהם, אבל הדבר לא אומר שאם ישנה אפשרות טכנולוגית לדחות את ההריון לא משלמים על כך מחיר רפואי גבוהה מאד.

אחרי גיל 35 סיכויי הכניסה להריון יורדים בצורה דרמטית. לכך יש מספר סיבות. הינה כמה מהן:

  • באופן טבעי, פעילות השחלות יורדת. שחלות האישה הינם איבר שעובר שינויים גדולים ביותר ביחס לאיברים אחרים. כאשר גיל העובר עומד על 10 שבועות, כמות ביוציות בו מגיע למיליון. במשך החיים ביציות מתות עד אשר לאחר גיל המעבר או אף קודם לכך, מספרן יורד לאפס. במשך כל חיי האישה גופה לא מייצר אף ביצית אחת, אלא מנצל רק את אלה הקיימים מלידה.
 

  • הסיכוי שעד לגיל 35 אישה תחלה במחלות שגורמות לעקרות הרבה יותר גבוה מאשר שנשים בגיל 18-20 תחלנה במחלות אלו (למשל, יכול להתברר, שצינורות הרחם סתומות). כמו כן, אנדומטרייוזיס, מחלות דלקתיות, מיומות מפריעות גם להיכנס להריון וגם לשמור עליו. חלק מהמחלות ניתנות לריפוי, אבל הדבר דורש זמן, ואחרי גיל 35 זמן יקר מאד. חלק מהבעיות למעשה לא ניתן לריפוי.
 

  • פעמים רבות, מחלות זיהומיות עוברות בצורה א-סימפטומטית. בזמן ההריון מערכת החיסונית מדוכאת באופן טבעי על מנת שהאישה לא תפתח תגובה כנגד העובר. דיכוי זה מאפשר לזיהומים שונים, שעד אז היו מדוכאים, להתפתח. נוכחות זיהומים אלה פעמים רבות קובעת את מהלך הלידה. כך, לדוגמא, נוכחות וירוס הרפס או וירוס פפילומה מחייבים ניתוח קוסרי.
 

  • - ביציות האישה "מזדקנות" ובגיל הזה הן כבר פחות "איכותיות". אישה בגיל הפוריות הינה בעלת כ-400000 ביציות פוטנציאליות, אך בהגיעה לגיל ה-40 נותרות לה רק בין 5000 ל-10000 ביציות. מאחר וקודם כל ביציות טובות באות לידי שימוש, הסיכוי לביצית שלא מסוגלת להפריה או להפריית ביצית פגומה גובר עם הגיל. לאישה בת 30 יש 20% סיכוי להיכנס להריון תוך מחזור אחד. לאישה בת 40 יש רק 5% סיכוי כזה. בגלל הזדקנות הביציות גם הסיכוי למוטציות בגיל הזה גובר משמעותית. הדבר מגביר סיכוי להולדת ילד חולה, ואף מגביר סיכוי להפלה כתוצאה מפגם רציני אצל העובר. מחלות גנטיות נצפות ב-15% מהלידות של נשים בגיל 30, ב-25% לידות של נשים בגיל 40 וב-50% לידות של נשים בגיל 45. ב-99% מהמקים הפגם הוא כה חמור, שהעובר לא משתרש ברחם ומתרחשת הפלה. זאת אחת הסיבות להפלות.
- ואכן, אנחנו רואים עליה בסיכון להפלה עם הגיל: אצל נשים צעירות מגיל 30 הסיכוי להפלה הוא 10%. בגילאי 30-39 הוא עולה ל-17% ובגילאי 40-44 מגיע ל-33%.

הסיבה לכך נעוצה גם בהזדקנות הגוף וגם בהזדקנות הביציות. ככל שהאישה מבוגרת יותר כך, באופן טבעי, היא חשופה זמן רב יותר להשפעות שליליות של גורמים מזיקים (זיהום סביבתי, זיהום מים וחומרי הדברה, חומרי טעם וריח וכד') שלאורך זמן, יכולים להשפיע לרעה על הגנום האנושי ולגרום למחלות ולהפלות עקב פגם רציני בעובר. יש יותר סיכוי להולדת ילד עם פתולוגיה כרומוסומלית. כך לדוגמא, אם ניקח את תסמונת דאון (זוהי דוגמא מתבקשת כיוון שהסינדרום נפוץ פי 10 ממחלות תורשתיות אחרות) - הסיכוי להולדת ילד חולה דאון אצל אישה בת 40 גדול פי 100 (!) מזה של אישה בגיל 20-22.


אחרי גיל 30 הרבה נשים כבר סובלות במידה זו או אחרת ממחלות, שיכולות לגרום לסיבוכי הריון שונים ולפגוע בבריאותה של האם והתינוק. למשל, אם האישה סבלה מעליות תקופתיות של לחץ דם, עליות אלה יכולות להפוך לקבועות עם כל המשתמע מזה. הרבה פעמים תסמינים של מחלות שונות מופיעות לראשונה בזמן ההריון. ככל שהאישה מבוגרת יותר, כך יש יותר סיכוי שיש לה מחלות סמויות כאלה. יש יותר סיכוי שאישה סובלת ממחלות הורמונאליות (בעיות בלוטת התריס, לבלב וכו'). מחלות אלה מקשות על ההריון. כך, למשל, חוסר איזון בלוטת התריס יכול לגרום להפלה. הסיכוי לסוכרת בגיל 40 הרבה יותר גבוה מאשר בגיל 20. סוכרת הינה גורם סיכון בהריון.


ככל שהאישה מבוגרת יותר, כך היא יותר נוטה לפתח סכרת הריונית. לדוגמה, סכרת הריונית נמצאת אצל נשים בנות 40 פי 3 מאלה בנות 30. סוכרת הריונית עלולה לגרום לפתולוגיות של השילייה, פרה-אקלמפסייה, לידה מוקדמת ובעיות העובר: פטופתיה סוכרתית של העובר ולידת עובר מת. הסיכוי ללידה מוקדמת אצל נשים עם מחלות לב, ריאה, כליות ואיברים אחרים הוא גדול יותר. הריון יכול לגרום להחמרה של כל מחלה כרונית. כך הריון על רקע לחץ דם גבוה יכול לגרום עוויות, שמערערות את מצב מערכת העצבים עד למצב של קומה ושבץ עם הפרעות קשות בתפקוד המוח. לנשים בנות 40 יש פי 2 סיכויים לפתח תוך כדי הריון לחץ דם גבוה מאשר אצל נשים בנות 30.


הסכנה להריון רב-עוברי גדלה אצל נשים עם הגיל ומגיעה לשיאה בגילאים 35-39. 
הסיכוי לניתוח קיסרי גדל עם הגיל. לפני גיל 30 הסיכוי עומד 14%, בגילאי 30-39 הסיכוי עולה ל-40% והחל מגיל 40 - ל-47%.


אישה מבוגרת זקוקה ליותר זמן כדי להתאושש אחרי הלידה בהשוואה לאישה צעירה. 
לילדים שנולדו אצל נשים מבוגרות יותר, יש יותר סיכוי להיוולד פגים על כל המשתמע מזה: הם עולים במשקל לאט יותר, נוטים יותר לחלות בגיל צעיר, חשופים יותר להיפוקסיה בלידתם, כמו גם לסכנת מוטציות כרומוזומליות.


אצל נשים כאלה הרבה פעמים יש בעיות ביחסים עם ילדיהם. בנוסף לכך, הרבה פעמים נשים בגיל זה נאלצות להתמודד בו זמנית עם טיפול בהוריהן! מאידך, לנשים אלו כבר אין כוח כמו שהיה להן בגיל 20.


ולטובת מי שרוצה דווקא בבן זכר: הסטטיסטיקה מראה שההסתברות של לידת בן משתנה עם הגיל, והמאזן לטובת הבנים דווקא אצל אמהות צעירות. כך למשל, אצל אמהות עד גיל 20 נולדים 120 בינם על כל 100 בנות.


עד לגיל 25, חלים באישה שינויים במערכת הקרדיו-וסקולרית. דפנות כלי הדם נהיים דקים יותר, נשים כבר מתחילות להרגיש תוצאות של מתח והרגלים רעים (כמו עישון, למשל). כל זה נכון במיוחד לגבי נשים שמנהלות אורח חיים לא נכון (למשל לא מתמידות בפעילות גופנית ואוכלות ג'אנק פוד). למרות כל האמור לעיל, גיל 20-30 הינו אופטימאלי להולדת ילד, כי המערכת הנשית של האישה נמצאת בשיאה בשנים אלה.


החל מגיל 30 רמות האסטרוגן מתחילות לרדת. במילים אחרות, מתחילה לרדת היכולת להרות וגם מצב המערכת הקרדיו-וסקולרית, הכליות והכבד נמצא בירידה, כי הם מושפעים מהורמון זה. עלולות להתחיל להופיע בצקות, לרדת לחץ דם, יכול להופיע חלבון בשתן ושינויים אלה אינם לטובתה של האישה. כל זה מגביר את הסיכויים ללידה מוקדמת ולהפלה. חלים שינויים בגמישות הרקמות. זה יכול לגרום לקריעת תעלת הלידה. על מנת למנוע זאת, מילדות מבצעות פעולות שונות, כדי לעזור לתינוק להיוולד. פעולות אלה מעולות בלידה, אך בעלות תופעות לוואי לאם ולילד.


לאחר גיל 40 כמות הביציות ואיכותם ירדים בצורה דרמטית. השחלות מאבדות מיעילותן. יכולת האישה להרות יורדת. רמת האסטרוגן יורדת, וגדלה האפשרות לפתח מחלות לב וכליות כתוצאה מהריון. יש יותר סיכוי להסתבכות בלידה ולבעיות הנקה אחריה. בגיל 40 70% מנשים לפחות פעם אחת בחייהן סבלו ממחלה זיהומית במערכת הרבייה. 


אחרי גיל 35 כבר ניכר תהליך בריחת סידן. העובר זקוק ל-25 גר' סידן להתפתחותו התקינה. כתוצאה מחוסר סידן, השיניים מתחילות להתחורר, מתחילה בריחת סידן מעצמות האגן, מהקרסוליים, מופיעים כאבים בעמוד השדרה של האם ופגמים התפתחות העובר. מבנה אברי המין משתנה. הרקמות של נשים צעירות גמישות ואילו עם הזמן מבנה הסיבים האחראיים על גמישות הרקמות משתנה. זה מפחית את יכולת הרחם להחזיק בעובר וכתוצאה מכך הסיכוי להפלה גדל משנה לשנה.


סביב גיל 28 מתחילים להופיע שינויים בעורקים הקטנים של החצוצרות, הדבקויות וצלקות. כל אלה גורמים לחוסר יכולתן של צינורות הרחם להעביר את הביציות.


עם הגיל גדל הסיכוי להתפתחות וקשירת השלייה. יש יותר סיכוי לחסימת התעלה הצרביקלית ע"י השלייה. במצב זה לידה טבעית בלתי אפשרית. כתוצאה מחוסר התפתחות השלייה מתפתחת אי-ספיקת השלייה (מצב, בו הילד לא מקבל חמצן ומזינים די צרכו).


גדל הסיכוי לסיבוכי לידה: גובר הסיכוי לדימומים; גובר הסיכוי לקריעת הרקמות בתעלת הלידה; יש יותר סיכוי לחוסר יכולתה של האישה ללדת בצורה טבעית בגלל שינויים במבנה הרחם וצוואר הרחם בגיל הזה. ככלל, האפשרות ללדת בניתוח קיסרי גדלה עם הגיל: באופן טבעי על האישה ללדת בהיותה צעירה, ואם היא הולכת כנגד הטבע, הטבע מקשה עליה. 

לא בדיוק לעניינינו, אבל גם פסיכולוגים אוהבים אמהוּת צעירה: אמהות צעירות עובדות ולומדות, בונות את המשפחה, וגם רוצות זמן לעצמן. הסבתות עדיין צעירות. וגם אין כסף עודף - כך שהן מטבע דברים לומדות להסתדר לבד עם הכול ומעודדות עצמאות בילדם. ילדים של אמהות כאלה גדלים חברתיים, עצמאיים, פעילים ולא מפונקים. מצד שני, ארצות מפותחות נמצאות במאבק עם אמהות גיל טיפשעשרה שעוזבות את הבית ספר ונכנסות להריון (גם אם יש אבא בסביבה, כי הן לא בונות קריירה אלא הופכות לנטל על מערכת הסעד, חיות בעוני וילידהן בעלי סיכוי גבוה מאד להיות מעורבים בפשע וסמים). פסיכולוגים רבים אינם מעודדים אמהוּת מאוחרת: אישה שילדה לראשונה בגיל 40 ויותר נוטה לגדל ילד מפונק, אינפנטילי ולא עצמאי, שיתקשה להסתדר בחיים. חוץ מזה, בגיל הזה גוברת הסכנה שילד שיוולד ישאר ילד יחיד... 


כל הזכויות שמורות לד"ר יעל טוקצ'ינסקי